החלטה בתיק ע"מ 1827/09

בפניי ערר ההגנה על החלטת בית משפט קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בחיפוש שנערך בביתו של העורר ביום 20.12.07 נמצא רובה ציד וכן תעודות שנחזו להיות מזוייפות. העורר לא היה בביתו באותו מועד, ובשיחת טלפון שנערכה עמו אמר לשוטרים כי אינו מתכוון לבוא. ביום 18.2.09 נעצר המשיב, ובעת המעצר הזדהה בשם חיג'אזי מוחמד טורשאן, ולא בשמו שלו.

בגין מעשים אלה יוחסו לו שלושה פרטי אישום שעניינם החזקת אמל"ח, זיוף מסמך והתחזות כאחר.

בית משפט קמא סבר כי עניין החזקת רובה הציד במקרה זה אינו משמעותי, וניתן היה לאיין את המסוכנות בחלופת מעצר לו דובר בעבירה זו בלבד. יחד עם זאת, מכיוון שהעורר ניסה להימלט מאימת הדין בכך שהונה את הרשויות שבאו לעצרו במתן שם בדוי, ומכיוון שהייתה ברשותו בעבר תעודת זהות מזוייפת, סבר בית משפט קמא כי אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

ב"כ העורר טען כי החלטת בית משפט שגויה, שכן ניתן במקרה זה להסתפק בשורה של ערבויות אשר יבטיחו את התייצבותו של העורר לדיונים המשפטיים. נטען כי אף אם העורר ניסה להטעות את המשטרה בנוגע לזהותו, הרי הדבר נבע מכך שחשש שייעצר בגין חשדות חמורים של שוד, שאינם נכונים, שבגינם הוא היה צפוי להיאסר לתקופה משמעותית ועל כן ניסה להימלט. מכיוון שלא אלו החשדות המיוחסים לו כיום, ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

ב"כ המשיבה טען כי במקרה זה ניתן להצביע על מספר נסיבות מהן עולה בבירור כי העורר ניסה להימלט מאימת הדין - החזקת תעודת הזהות המזוייפת שהעורר הודה בחקירתו כי זוייפה לבקשתו, העובדה כי הודה בחקירתו שנמלט מהבית בעת החיפוש הראשון, והתחזותו כאחר בעת מעצרו. ב"כ המשיבה אף הוסיף וטען לעניין המסוכנות הנובעת מהחזקת הנשק, גם אם הינו מקולקל, כמצדיקה כשלעצמה את מעצרו של העורר. לבסוף צויין כי מקום מגוריו של המשיב אינו בשטח C כפי שציין ב"כ העורר אלא בשטח B, המגביר את החשש להימלטות מאימת הדין.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי לא מצאתי פגם במסקנת בית משפט קמא בנוגע לנשק. העורר ציין בהודאתו כי המדובר ברובה ציד ישן ומקולקל שנותר בביתו מימי אביו וכי הוא מעולם לא ירה בו. לא למותר לציין כי אין בתיק החקירה חוות דעת של מז"פ כי המדובר בנשק ואף אין תעודה של קצין משטרה המעידה כי המדובר בנשק.

בנסיבות אלה, נדמה כי ניתן היה לשקול חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את המסוכנות, לו זו הייתה העבירה היחידה המיוחסת לעורר.

דא עקא, כי העבירות הנוספות המיוחסות לעורר הן המלמדות על הצורך במעצרו. לטעמי, השתלשלות העניינים במקרה זה מלמדת על רצונו של העורר להימלט מאימת הדין ועל המעשים האקטיביים בהם נקט לצורך כך.

העורר לא היה נוכח בעת החיפוש בביתו. לאחר שנעצר ונחקר, מסר העורר כי ראה את כוחות המשטרה מגיעים אולם נמלט מביתו. ב"כ העורר ניסה לטעון כי העורר חשד שהופלל על לא עוול בכפו בעבירת שוד ועל כן ברח. לא מצאתי כל תימוכין לטענה זו. נראה כי העורר נמלט מביתו עוד טרם ידע כלל מדוע הגיעו השוטרים למקום, ובטרם הודיעו למאן דהוא בדבר החשדות המיוחסים לעורר.

אזכיר כי מדו"ח הפעולה עולה כי העורר שוחח בטלפון עם השוטרים שהגיעו לביתו והודיע להם כי אינו מתכוון לבוא לביתו. עובדה היא כי מאז אירוע זה ועד למועד בו נעצר לא עשה כל מעשה על מנת להסגיר עצמו ולהתייצב לחקירה, דבר המלמד כי העורר אכן התכוון למה שאמר ועשה באותו אירוע.

גם נסיבות מעצרו של העורר מלמדות באופן ברור על רצונו להימלט מאימת הדין. טענתו של העורר כי הזדהה בשם לא לו כיוון שידע שהוא דרוש לחקירה ועל כן פחד, מלמדת כשלעצמה, כי העורר אינו מוכן לשאת בתוצאות הנובעות מחקירה והעמדה לדין.

חשש זה מתגבר כאשר העורר אינו מכחיש כי ביקש שתוכן עבורו תעודת זהות ישראלית מזוייפת, גם אם הדבר נעשה באותה עת לצרכים אחרים.

עוד אזכיר כי העורר הינו תושב שטח B, דבר המקשה כשלעצמו על ביצוע אכיפה נגדו, לו יהלך חופשי (והשוו ע"מ 1672/09 התביעה הצבאית נ' ימכ (טרם פורסם)).

לפיכך, במקרה זה, הראיות מלמדות כי עניין לנו באדם אשר החשש להימלטות מאימת הדין בעניינו הינו גבוה ואין מקום להורות על חלופת מעצר.

אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 29 במרץ 2009, ד' בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: